כולנו רוצים להיות קרובים לילדים, לדעת שהם יפנו אלינו כשקשה להם, ירצו לשתף אותנו בחוויות שעוברים וכו’.
אני רוצה לתת לכם כמה כלים פרקטיים כדי לחזק ולשפר את התקשורת שלכם עם הילדים, לגרום להם לרצות לשתף ולדבר אתכם .
חשוב להקפיד על כמה עקרונות מהותיים ליצירת תקשורת טובה:
פינוי זמן ומקום – דאגו למקום אינטימי וזמן מספק, נסו לצמצם הסחות דעת ככל הניתן (כמו טלפון נייד, מענה למיילים וכו’).
פניות פיזית ונפשית – לא כדאי להתחיל שיחה כשאני בלחץ לשירותים, ממהרת לפגישה או אני עצמי מוטרדת ממשהו. אם אתם לא פנויים להקשיב כרגע חשוב לומר לילד “אני מאוד רוצה להקשיב לך אך לא פנוי כרגע”, “אסיים לכתוב את המייל ואקשיב לך”, ילדים מהר מאוד לומדים לחכות בסבלנות לזה כי זה משתלם ויש סיום ידוע וקונקרטי לפעולה של ההורה.
לא לזייף הקשבה, ולא להעמיד פנים שמקשיבים כשלא באמת מקשיבים – ילדים קולטים זאת מיד, נעלבים ולומדים לא לפנות להורים. אם העיניים שלי בנייד ואני מהנהנת כאילו שאני שומעת… זה מצב שמאוד לא מזמין את הילד להמשיך לשתף.
הפניית שפת גוף וקשר עין עם הילד ואף רצוי שיהיה מגע פיזי (אם הילד מעוניין בכך).
אמפתיה – אמפטיה היא – אימוץ נקודת מבטו של הילד, היעדר שיפוטיות, הכרה ברגשותיו, פשוט להיות איתו.
שיקוף תוכן רגש ותהליך – “אני שומעת שאתה ורועי רבתם היום במשחק וזה גרם לך להרגיש עצוב”, “זה באמת לא נעים לריב עם חברים”, “מה לדעתך אפשר לעשות כדי שלא תריבו מחר?”
לתת שם לרגש – “אני רואה שזה מאוד מתסכל / מכעיס / מעציב אותך” שיום (מתן שם) הרגש עוזר לילד ללמוד ולהכיר שמות רגשות שונים ולהיות מחובר לרגשתיו.
הדבר החשוב בתקשורת הוא לשמוע את מה שלא נאמר במילים (כמו שפת גוף, טון, והפער ביניהם (לדוגמא, הורה נתן לבתו עונש והילדה עונה במילים חצופות: “בכלל לא אכפת לי!”, אבל שפת הגוף שלה משדרת מתח וכעס, ומילותיה רועדות מדמעות).
ההקשבה המדויקת לכל המימדים ולפער ביניהם יעזור להבין את הנאמר, ולהגיב בצורה נכונה.
